העלייה המתמשכת בתוחלת החיים בכלל ובתוחלת החיים המותנה בפרט ובנוסף לכך הירידה המתמשכת בריבית חסרת הסיכון במשק הביאו את מצב החיסכון הפנסיוני של העובדים למצב בו עובד הפורש לגמלאות מתקשה לשמור על רמת חיים כפי שהייתה לו ערב יציאתו לגמלאות. הרפורמות הרבות שנעשו במהלך העשורים האחרונים נועדו לשמור על יציבותם של המבטחים ולהפחית את נטל החיסכון הפנסיוני מעל כתפי המדינה. מעט מאוד אם בכלל נעשה על מנת לשמור על רווחתו של הפרט עם יציאתו לגמלאות. גובה הקצבה אותה יקבל הפרט עם פרישתו מעבודה תלוי בגובה החיסכון אותו יצבור במהלך שנות עבודתו ובתוחלת החיים המותנה בעת הפרישה. הירידה המתמשכת בריבית חסרת הסיכון במשק דחפו את אפיקי החיסכון הפנסיוני להגדיל את הסיכון על מנת לשמור על תשואות גבוהות. רמת הסיכון הגבוהה של אפיקי החיסכון הפנסיוני ביחד עם סביבת ריבית חסרת סיכון כה נמוכה עלולה לפגוע בצורה קשה בגובה החיסכון הפנסיוני של הפרט. כבר במצב הנוכחי פרט היוצא לגמלאות מתקשה לשמור על רמת חיים זהה לרמת החיים כפי שהייתה לו לפני הפרישה. פגיעה בגובה החיסכון הפנסיוני יחד עם המשך העלייה בתוחלת החיים יכולה רק להרע את מצבו של הפרט ולהביאו לחיי מחסור. ברור לכל שהמצב הנוכחי לא יכול להמשך ויש לנקוט צעדים כדי לשפר את מצב החיסכון הפנסיוני. על מנת שרמת החיים של הפרט היוצא לגמלאות לא תיפגע יש לדאוג שגובה החיסכון הפנסיוני יספיק למשך שנים רבות יותר.
בכדי להבין את המצב כיום קצת היסטוריה……..
עד לפני כ-8 שנים לא הייתה במדינת ישראל פנסיית חובה לכלל העובדים. ב-2008 נפל דבר, ולראשונה נקבעה הזכות של כלל העובדים במשק לפנסיה במסגרת הסכם קיבוצי שהורחב לכלל המשק.
בהתאם לצו ההרחבה, הן המעסיק והן העובד מעבירים סכומי הפקדות לקופת הגמל: המעסיק מעביר סכומים לתגמולים ולפיצויי פיטורים, והעובד מעביר סכומים לתגמולים. נקבע כי שיעורי ההפקדות יעלו בהדרגה במשך 6 שנים, עד 2014, ומשנה זו ואילך שיעורי ההפרשות עומדים על 17.5%.
בהתאם לחוק קופות הגמל, לעובד בישראל יש זכות לנייד את ההפקדות הנעשות עבורו ממוצר פנסיוני אחד לאחר, ועל המעסיק לבצע את ההפקדות במועדן ולקופות שבהן בחר העובד.
לאחרונה התבשרנו על שינוי חשוב בעניין זה: תיקון מספר 12 לחוק קופות הגמל, שאמור להיכנס לתוקפו בתחילת החודש הבא, פברואר 2016. התיקון נועד לנתק את הקשר בין סוג התוכנית הפנסיונית שבה בחר העובד לבין שיעור הפקדות המעסיק לאותה תוכנית.
הבשורה שמביא אתו תיקון 12 היא שהוא מחזק את חופש הבחירה של העובד לגבי המוצר הפנסיוני שבו הוא מבוטח, ועם זאת התיקון הזה עדיין זקוק להבהרות.
למעשה תיקון זה נותן לנו המבוטחים להחליט את העתיד הפנסיוני שלנו ללא תלות אנחנו בשוהם סוכנות לביטוח נבחן עבורך תוך כדי שיתוף פעולה מלא את האפשריות העומדות בפניך
על מי חל התיקון?
"חוק קופות הגמל מקנה חופש לעובד בבחירת הגוף שינהל את כספי החיסכון הפנסיוני שלו, ובכך הוא מנתק את התלות שלו בהחלטתו של המעסיק לגבי בחירת קופת הגמל", מסביר עו"ד גוטמן. "כעת, במסגרת תיקון 12, המחוקק הלך צעד נוסף וקבע שני דברים: האחד – איסור על מעסיק להתנות את גובה שיעור ההפקדות שלו בזהות המוצר הפנסיוני (ביטוח מנהלים או קרן פנסיה). והדבר השני – נקבע בתיקון שאם נקבעו בדין או בהסכם שיעורי הפקדה שונים בהתאם למוצרים פנסיוניים שונים (למשל קרן פנסיה מחד גיסא וביטוח מנהלים מאידך גיסא), במקרה כזה העובד יהיה זכאי לשיעור ההפקדה הגבוה בין השיעורים שנקבעו, עד לתיקון הדין או ההסכם.
"במילים אחרות, בהתאם לתיקון האמור, התקציב הפנסיוני של המעסיק להפקדותיו אמור להיות זהה, בין אם מדובר בקרן פנסיה ובין אם בביטוח מנהלים, והמעסיק צריך 'להתיישר' על-פי שיעור ההפקדה הגבוה בין כל השיעורים שנקבעו למוצרים הפנסיוניים של העובד".
תיקון 12 חל על כל העובדים שיש להם הסדרי פנסיה המשלבים בין כמה סוגי הפרשות, והם על-פי רוב מיטיבים ביחס למי שחל עליו רק צו ההרחבה מ-2008.
כך, למשל, התיקון חל על עובדים שההפרשה שלהם לפנסיה משלבת בין ביטוח מנהלים לבין קרן פנסיה עם שיעורי הפרשות שונים ביניהם. התיקון אינו חל על מי שמופרשים לקרן הפנסיה שלו שיעורי הפרשות קבועים, למשל כל מי שחל עליו רק צו ההרחבה במשק מ-2008, ולא חלים עליו הסכמים מיטיבים אחרים.
"צו ההרחבה הפנסיוני במשק אינו קובע שיעורי הפקדה שונים, כי אם שיעורים קבועים, בין אם העובד בחר בביטוח מנהלים ובין אם בחר בקרן פנסיה. לפיכך, התיקון לחוק, שדן רק במקרה שבו נקבעה אפשרות לשיעורי הפקדה שונים כתלות במוצר הפנסיוני, אינו חל במקרה זה", מבהיר עו"ד גוטמן, ומציין כי לשון התיקון אינה בהירה דיה, ומאז נחקק ניתנו כמה פרשנויות ליישומו.
"אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר אמור למסור בקרוב הבהרות לגבי יישום התיקון לחוק ולעשות 'סדר' בפרשנויות האפשריות השונות, שלמעשה יוצרות חוסר ודאות לגבי יישומו בפועל".
קרן פנסיה היא למעשה תוכנית ביטוח שאמורה לספק לעובדים תשלום חודשי לכל ימי חייהם לאחר פרישתם מהעבודה או במקרה של אובדן כושר עבודה, ובמקרה של מוות להבטיח תשלום לשאירים התלויים בפרנסתו של אותו עובד.
החברות בקרן פנסיה מבוססת על הפרשות מדי חודש של העובד ומעסיקו או של העובד לבדו אם מדובר בעצמאי. מבחינה משפטית, קרן פנסיה היא מאגר נכסים המוחזק בנאמנות על-ידי חברה מנהלת (הנאמן) לטובת עמיתים (הנהנים).
חובת ההפרשה לפנסיה היא מגיל 21 לגבר ומגיל 20 לאישה עד גיל הפרישה, והיא חלה גם על עובדים זרים, עובדים זמניים ועובדים ארעיים העומדים בתנאי החוק. העובד זכאי להפרשה לפנסיה לאחר 6 חודשים במקום העבודה, ואם היה לו ביטוח פנסיוני קודם, הוא זכאי מהיום הראשון לעבודתו.