העלייה המתמשכת בתוחלת החיים בכלל ובתוחלת החיים המותנה בפרט ובנוסף לכך הירידה המתמשכת בריבית חסרת הסיכון במשק הביאו את מצב החיסכון הפנסיוני של העובדים למצב בו עובד הפורש לגמלאות מתקשה לשמור על רמת חיים כפי שהייתה לו ערב יציאתו לגמלאות.

הרפורמות הרבות שנעשו במהלך העשורים האחרונים נועדו לשמור על יציבותם של המבטחים ולהפחית את נטל החיסכון הפנסיוני מעל  כתפי המדינה. מעט מאוד אם בכלל נעשה על מנת לשמור על רווחתו של הפרט עם יציאתו לגמלאות.

גובה הקצבה אותה יקבל הפרט עם פרישתו מעבודה תלוי בגובה החיסכון אותו יצבור במהלך שנות עבודתו ובתוחלת החיים המותנה בעת הפרישה. הירידה המתמשכת בריבית חסרת הסיכון במשק דחפו את אפיקי החיסכון הפנסיוני להגדיל את הסיכון על מנת לשמור על תשואות גבוהות. רמת הסיכון הגבוהה של אפיקי החיסכון הפנסיוני ביחד עם סביבת ריבית חסרת סיכון כה נמוכה עלולה לפגוע בצורה קשה בגובה החיסכון הפנסיוני של הפרט. כבר במצב הנוכחי פרט היוצא לגמלאות מתקשה לשמור על רמת חיים זהה לרמת החיים כפי שהייתה לו לפני הפרישה. פגיעה בגובה החיסכון הפנסיוני יחד עם המשך העלייה בתוחלת החיים יכולה רק להרע את מצבו של הפרט ולהביאו לחיי מחסור.

ברור לכל שהמצב הנוכחי לא יכול להמשך ויש לנקוט צעדים  כדי לשפר את מצב החיסכון הפנסיוני. על מנת שרמת החיים של הפרט היוצא לגמלאות לא תיפגע יש לדאוג שגובה החיסכון הפנסיוני יספיק  למשך שנים רבות יותר.